עבר הלב : שירים

תקציר:
"זְכוּת הַשִּׁיבָה / הִיא מוּלֶדֶת, / שָׁוָה לְכָל נֶפֶשׁ", כותבת מיכל יָקוֹר באחד משיריה, ובשלוש שורות קצרות היא קובעת את הנימה העוברת כחוט השני לאורך כל הספר: נימה של הרהור, של געגוע, של נהייה, של כמיהה לא נוסטלגית אל הבלתי-מושג. השיבה – לא כמושג פוליטי אלא כהגדרה מטפיזית ונפשית – היא שעומדת בלב שירתה של יָקוֹר, אך לא פחות מכך גם היפוכה של אותה שיבה: העזיבה, העקירה, הזרות. זרות עקרונית, שהיא בעת ובעונה אחת זרות גיאוגרפית – יָקוֹר כותבת את שירתה העברית במחוזות שאיש בהם אינו דובר את שפת אִמה – וזרות קיומית, שכלל אינה תלוית זמן ומקום... -- מהכריכה האחורית.

עותקים